החלטה בתיק ת"א 21362-01-12

1.       לפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן: " המבקשת") לחייב את התובעת (להלן: " המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה של המבקשת. הבקשה נסמכת על תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

תמצית טענות המבקשת:

2.       המבקשת טוענת כי המשיבה הינה חברה חידלת פירעון, אשר חובותיה לנושים עולים כדי מיליוני שקלים, וכן נכסיה והונה של המשיבה משועבדים בשעבוד צף לבנק המזרחי טפחות בע"מ.

4.       לטענת המבקשת, עובר להגשת התביעה, המשיבה שעבדה את זכויותיה לאדם אחר והודיעה לנושיה כי החברה מצויה במצב כלכלי קשה.

5.       המבקשת גורסת כי לאור הטענות לעיל, ישנו חשש ממשי כי לא יעלה בידה של המשיבה לקיים פסק הדין אשר יינתן כנגדה, ככל שיינתן. 

  תמצית טענות המשיבה:

6.       המשיבה טוענת כי המבקשת לא הציגה ראיות מהן ניתן להסיק כי לא יעלה בידי המשיבה לשלם הוצאות משפט, ככל שאלו ייפסקו לחובתה.

7.       כמו כן, מכתב התביעה והמסמכים הכספיים שצורפו אליו, הנמצאים בפני בית המשפט, עולה דווקא המסקנה ההפוכה על פיה סיכויי ההצלחה של המשיבה בתביעה גבוהים.

8.       עוד טוענת המשיבה כי היא אינה חדלת פירעון וכי החברה חיה וקיימת. לראיה, לא הגישה בקשת פטור מתשלום האגרה, והיא משלמת לספקיה ולרשויות המס כנדרש.

9.       לטענת המשיבה, האדם לו שועבדו זכויותיה, הוא נושה החברה, העומד לימינה בתביעה דנן ומסייע לה בהזרמת כספים לתשלומים המשפטיים.

10.     לתצהירו של מצהיר המבקשת צורף כנספח מכתב שנשלח בשנת 2010 ואשר מצויין עליו במפורש שהוא חסוי והינו לצורך פשרה בלבד וכי לא ישמש כראיה בהליך משפטי. על כן, אל לבית המשפט להסתמך עליו.

11.     המשיבה טוענת עוד כי טענת המבקשת בכתב התביעה לפיה נחתם בעקבות לחץ מטעם התובעת בין הצדדים הסכם חדש בפברואר 2011 על מנת שזה יהווה תיקון להסכם הקודם ביניהם, איננה נכונה.

תמצית טענות המבקשת בתשובתה:

12.     המכתב שלטענת המשיבה הינו חסוי, לא נכתב במסגרת התכתבות בין הצדדים, אלא בתפוצה רחבה לצדדים אחרים ולא חל עליו חיסיון. המסמך אותנטי והוא מעיד על מצבה הכלכלי של המשיבה.

דיון והכרעה:

13.     לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה, לפיה יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

          תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

סעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן:" חוק החברות") קובע כדלהלן: